לשאלות ובירורים חייגו:
08-9415022

היפוך נטל הראיה

היפוך נטל הראיה

 

היפוך נטל הראיה

 

 

 

 

 

מה קורה במצב שהתביעה החלה כשטר/שיק, אך יורדים לעסקת היסוד ?
אם בהתנגדות החייב בעצמו מעלה טענות של "כישלון תמורה" ; "העדר תמורה", ויורד לעסקת היסוד אז חובת הוכחת נטל הראייה עליו – על הנתבע.

אולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה

הכלל – במהות התביעה שטרית, עומדת לזכות המשיבה "חזקת התמורה" מכוח סעיף 29 לפקודת השטרות. לפיכך, במקרה שלפנינו נטל הראיה המונח בדרך כלל על כתפי התובע מתהפך ועובר אל כתפי הצד השני, אשר חילל את השטר.

היפוך נטל הראיה – באלו תחומים בשטרות היפוך נטל הראייה מתקיים ובאלו לא

שטר לביטחון
חזקת התמורה לפי סעיף 29 (א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את "מימוש הביטחון" על­ ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו.
"המוציא מחברו עליו הראיה": שטר יוצר "חזקה" לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר "המוציא מחברו"
יש לברוח מהמקום של הפרת חוזה, כי לא עסקינן בתביעה מן הסוג הזה אלא מדובר בתמורה על פי שטר ועל זה יש לשים את הפוקוס.

הפסיקה אף הרחיבה את היפוך נטל ההוכחה גם לטענת המשנה השנייה, קרי, כי התנאי או האירוע לחיוב לא התקיימו. בית המשפט העליון, נקבע כי:
"אולם בהיותו…"אוחז" השטר כמבואר לעיל, עומדת למשיב גם חזקה לכאורה נוספת, והיא, שהתנאי, שהתלווה למסירה, נתקיים, ועל-כן הוא רשאי לממש את השטר. הנטל לסתור חזקה זו רובץ על המערער."

הטעם להטלת הנטל (שהתנאי בו הותנתה המסירה לא התקיים) על הנתבע, הובא בפס"ד:
"לו היה מקבל שטר בטחון יכול לממש את זכותו לפרוע את השטר רק אם הוכיח את זכותו מכוח החוזה, כי אז התועלת שאותה התכוונו הצדדים להשיג על-ידי נתינת שטר הבטחון היתה מסוכלת."
כפי שנקבע לעיל, מטרת מדיניות זו נועדה להעמיק את הפער בין העילה השטרית לבין העילה החוזית, ובכך שנטילת שטר לחיזוק התחייבות חוזית, מלמדת שהצדדים התכוונו להעניק לאוחז בשטר יתרונות שונים שלא היו לו על פי העילה החוזית בלבד.

היפוך נטל הראיה – מתי ינסה הנתבע להפוך את נטל הראייה?

בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות נקבע: כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה, אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה, הוא עם ברמאות או בכפיה או אלימות ופחד או באי חוקיות – חובת הראיה מוחלפת עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.

לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה. לא כך הוא כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג אלה המנויים בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות שאז חל היפוך של חובת הראיה ונטל הראיה בדבר היות האוחז – אוחז כשורה.

יובהר, כי טענה זו כוחה יפה רק כאשר מדובר בפגיעה קניינית חמורה שגובלת בפלילים בנוגע לצ'קים כגון סיחור במרמה, גניבה, הונאה וכו'.

הלכה היא "כאשר נתבע טוען 'לא חתמתי', נטל הראיה שכן חתם רובץ על התובע"

"נתבע הטוען טענת זיוף אינו חייב להוכיח שחתימתו זויפה אלא התובע חייב להוכיח שהנתבע חתם על השטר, שכן רק על פי חתימתו האמיתית זכאי הוא להוציא מחברו".
אשר מכחיש הנתבע, כי החתימות או החותמת שעל השטר מחייבות אותו, מוטלת על התובע החובה להוכיח כי אכן הנתבע נתחייב בחתימות שעל השטר וחובה זו מוטלת גם על אוחז כשורה.
לא ניתן להישען על החזקה שבסעיף 29 (ב) כאשר הנתבע מכחיש את חתימתו, שכן כפירה בחתימה אינה טענה של פגם בזכות הקניין אלא היא כפירה ביצירת הקניין – והחיוב הצמוד אליו – בכללותו.

סעיף 22(א) לפק' השטרות קובע, כי לא קמה חבות על פי שטר ללא חתימה וכאשר עולה טענה בדבר זיוף חתימה או חתימה בהעדר הרשאה, לא ניתן לרכוש מכוחה של חתימה זו זכות להחזיק בשטר או לאכוף פרעונו, בהתאם לסעיף 23 (א) לפקודת השטרות.

הלכה – כי כאשר מכחיש הנתבע את חתימתו על השטר, על התובע מוטל נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה, מבמילים אחרות כאשר טוען הנתבע כי חתימתו זוייפה, לא עליו נטל ההוכחה כי אם על התובע. התובע זה הוא אשר צריך להפריך את טענת הזיוף והוא זה אשר צריך להוכיח שהנתבע הוא זה שאכן חתם על השטר

בהתאם לתקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 חל בעניין זה הכלל בדבר היפוך סדר הבאת הראיות, באופן שעל המשיבה, הנטל להפריך את החזקה הנוהגת בעניינו של שטר ועל כן עליה להתחיל ולהביא ראיותיה תחילה.

טענת – המחזיק אינו "אוחז כשורה"

בסעיף 20(ב) נקבע כי בין צדדים סמוכים לבין עצמם ולגבי כל צד מרוחק, שאינו אוחז כשורה, מותר להוכיח מסירה על תנאי,
ונקבע בסעיף 20(ב)(2): "מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקניין בשטר".

סעיף 20(ג) קובע, כי שטר שיצא מחזקתו של מי שחתם עליו בתור מושך, קבל או מסב, "חזקה שנמסר על ידיו במסירה כשרה ובלא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".

[1] בע"מ 2126/09 פלוני נ' פלונית מפי כב' השופט י' דנציגר
[2] ע"א 333/63 שמולוביץ נגד "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, שותפות מוגבלת
[3] בע"א 358/80 קדש נפתלי מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ’ מושב שאר ישוב, פ"ד לז (3) 830,
[4] בע"א 421/74 זכריה ו-מרים שגן נ' שאול מדר, פ"ד כט (1) 445:
[5] ברע"א 6553/97 אפרים חגאי נ. עבודי חיים
[6] ע"א  232/77יעקב רוזנברג נ' עמנואל אברהמוף
[7] ספרו של י' זוסמן, "דיני שטרות", מהדורה שישית, בעמוד 337,
[8] ע"א נוי ואח' נ' עיריית חדרה ואח'

המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי

 

לחצו כאן לקבלת מידע נוסף על עורכי דין הוצאה לפועל
לחצו כאן למידע נוסף על גבייה משפטית

  • צרו קשר

    לפרטים נוספים חייגו 08-9415022
    או השאירו פרטים ונחזור אליכם:

    שם:
    נייד:
    מייל:

  • משרד עורכי דין שדה
    משרד עורכי דין שדה

    משרד עורכי דין שדה